לפעמים זה נראה כמו מאבק של אדם אחד נגד כל המערכת. לפעמים כמו מערכה שהוא מוביל בראש גדודי תעשיינים. במידה רבה, התוכנית לחילוץ התעשייה המסורתית הישראלית מהדשדוש שמאפיין אותה בשנים האחרונות הוא פרוייקט של שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שמצליח לרתום לעניין שרים, חברי כנסת ולא פחות קשה מכך - את עמיתיו התעשיינים.
 
דיוני ועידת דאבוס לפני מספר שבועות המחישו את הבעייה היטב. המדינות התעשייתיות המובילות לא נמצאות במקרה בחזית הכלכלה והתעשייה העולמית. הן עובדות קשה כדי לשמור על מקומן. הם מציבות מטרות, הן בונות תוכניות, הן מקצות תקציבים משמעותיים והן מציבות את עוצמתה של התעשייה היצרנית שלהן גבוה בסולם העדיפויות הלאומי. נתוני מחקר שפרסמנו כאן לאחרונה הראו שישראל משתרכת בשולי מחנה המדינות התעשייתיות, מקום אחרון בין 25 המובילות. אם ישראל לא תתאמץ, היא תמצא מדינות חלשות חולפות על פניה.

ברוש: מבין את חששות התעשיינים אבל בתוך שנה הכל יראה שונה

מאת טל שחף    פורסם: 13.2.2018
צעד אחר צעד שרגא ברוש מצליח להניע את הספינה הענקית של התעשייה הישראלית, שכמו עלתה על שרטון בשנים האחרונות: מהיעדר מוחלט של מדיניות ממשלתית לתוכנית נטו תעשייה ולתעשייה 4.0. לא שער הדולר יעזור לתעשייה בעיניו, אלא שיפור פיריון התעשייה. והוא מבין את המנהלים שחוששים להיכנס להרפתקת תעשייה 4.0 אבל מבטיח שעוד שנה הכל יראה שונה. נטו ברוש.
סקר של דלוייט מצא שמנהלים מכירים בחשיבות טכנולוגיות הייצור המתקדמות אבל חוששים להיכנס לתעשייה 4.0. נדמה לי שלא צריכים את הסקר כדי לראות את התופעה הזו בקרב תעשיינים בישראל.

"אני מניח שזה בא לפעמים בגלל חוסר ידיעה מה זה תעשייה 4.0. זה נראה להם כמשהו שגדול עליהם. הם גם שואלים את עצמם בוודאי עם מי אני עושה את זה בדיוק, מה רמת כוח האדם שעומדת לרשותי. לצערי הרב, אחת הבעיות שלנו זה כוח אדם. הכל צריך לעבוד ביחד, אחד בלי השני לא יעבוד. אם נשים כמה כסף שאנחנו רוצים בתעשייה 4.0 אבל לא נספק כוח אדם ברמה המתאימה אז זה לא יקרה. וכדי לספק כוח אדם אתה מבין, שאנשים שלמדו והם משכילים מחפשים אתגר והם לא ילכו לתעשייה מיושנת או שלא נותנת להם אתגר מקצועי.

"לכן, אני בהחלט מבין את אותם מנהלים, שחוששים להגיד 'כן אני הולך לזה', אלף, כי הם לא יודעים מה זה אומר ובית, עם מי הם עושים את זה ועם מה הם עושים את זה ועם אילו כספים. לכן יש פה שילוב בין הדברים וגם בתוכנית 'נטו תעשייה' עמדנו על זה, שהיא תשלב את כל הגורמים שכל אחד מהם הכרחי וגם לא יכול לעבוד לבד.

בחודש מרץ, אחרי שהתקציב יאושר, נצא בימי הדרכה ובימי עיון ונחשוף איך עושים זה את זה ועם מה עושים את זה, ומה הכלים שעומדים לרשות התעשיינים. אני מניח שאנשים יצטרפו, כי הכסף יעזור לקבל את ההחלטות".
השקת תוכנית נטו תעשייה, ינואר 2018                                                                       צילום: דוברות משרד האוצר 
לקראת הפעלת תוכנית נטו תעשייה
כבר כמה שנים שברוש נושא את נס המאבק לשיפור פיריון התעשייה הישראלית ולהגברת כושר התחרות. הדרך לשלם עוברת בקידום טכנולוגיות הייצור מעולם התעשייה המסורתית לעולם תעשייה 4.0. תוכנית "נטו תעשייה" היא השם שבחר שר האוצר משה כחלון, אבל מאחוריה נמצאים שנה וחצי של דיוני הוועדה הציבורית לחיזוק כושר התחרות של התעשייה הישראלית, שיזמה התאחדות התעשיינים. ביקשנו לשוחח עם שרגא ברוש כדי להבין לאן ממשיכה הדרך.

אז טקס ההשקה של תוכנית נטו תעשייה מאחורינו, ומה קורה עכשיו? מתי נתחיל לראות תוצאות?

"התוכנית היא חלק מתקציב המדינה, שעומד להיות מאושר במרץ בכנסת. מיד לאחר מכן התוכניות יצאו לדרך. מי שיפעיל את התוכניות הן הרשויות השונות. מרכז ההשקעות יפעיל את התוכניות שלו, מרכז החדשנות את התוכניות שלו, משרד החינוך יקדם את החינוך הטכנולוגי, המכללות הטכנולוגיות בתחום אחר. "נטו תעשיה" מאגדת בתוכה דברים שונים, שבסופו של דבר נועדו כולם לקדם את פיריון התעשייה.

"אין דבר כזה להגדיל פיריון בלי להכשיר כוח אדם טכנולוגי, למשל. אז את התקציב לזה יקבלו אותם גופים, שעוסקים בחינוך טכנולוגי. ואין להגדיל פיריון בלי להגדיל השקעות הון ולאו דווקא בתעשייה שמייצאת. אז זו פעם ראשונה שיש מענקים לתעשייה שלא מייצאת, ובלבד שהיא עושה פעולות להגדלת הפיריון. בנושא תעשייה 4.0 וכל מה שקשור בחדשנות, אימוץ טכנולוגיות חדשות וכן הלאה, זה נמסר לטיפול רשות החדשנות אצל המדען הראשי, שיקדם תוכניות משותפות על מנת שהתעשייה תפתחו כלים שיגדילו את כושר התחרות שלה".
עם יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל. התעשייה צריכה ידידים במערכת הפוליטית              צילום: התאחדות התעשיינים
נראה שהתקציבים הם מוטיבציה חשובה בתחומים אלה

"הדוגמה הטובה ביותר שיש לי לתת לך, הכי קרובה לזה, זה הנושא של מו"פ בתעשייה המסורתית. לפני שמונה שנים יזמנו מתן פטור מתמלוגים למפעלי תעשייה מסורתית, שמשקיעים במו"פ באמצעות המדען הראשי. עד אותו שלב היה אפס השקעה במו"פ בתעשייה המסורתית. לא ידעו איך לעשות את זה, לא ידעו באילו כלים להשתמש, לא ידעו מה זה אומר. ברגע שזה היה פטור מתמלוגים, כלומר שאתה מקבל כסף ולא צריך להחזיר אותו, אז כבר אתה מגלה עניין.

"היום אני יכול להגיד לך שלמעלה מ-700 מפעלים בתעשייה המסורתית נעזרו ונעזרים במדען הראשי. קבלת הכסף מהמדען הראשי היא התוצאה, אבל המרכיב החשוב הוא כל דרך החשיבה בהכנת הבקשה, שמכריחה אותך לעבוד בצורה מתודולוגית: איך להיכנס לפרויקט מו"פ, איך להתקדם בו, הפיקוח עליו, אנשי המקצוע שעוסקים בו. זה מביא את המפעלים למקום אחר בתודעה ולכן אני כל כך שמח מהמספר 700 כי זה אומר לי ש-700 מפעלים נכנסו לתהליך הזה, של חשיבה מסודרת במו"פ.

"לכן אני אופטימי גם בעניין המעבר לייצור מתקדם. ברור לי לגמרי שאנשים כרגע מסתכלים על זה כסיסמה ולא ברור להם מה זה אומר. אבל אני מבטיח לך, שאם נדבר בעוד שנה המצב יהיה שונה."

אתה משוכנע שהגדלת פיריון התעשייה זה מה שיושיע אותה?

"תראה, כולם מדברים על שער הדולר והיורו אבל בוא נהיה פרקטיים - זה גדול עלינו. מדינת ישראל לא יכולה לטפל בעניין הזה בצורה אמיתית. לכן, בסופו של דבר כדי להחזיר לנו את כושר התחרות צריך להגדיל את הפיריון ולא משהו אחר. זה תהליך ארוך, לוקח זמן, אבל מי שלא יעשה אותו בצורה נכונה פשוט לא יהיה שם.

"לפני שנה וחצי הקימו את הוועדה הציבורית לחיזוק כושר התחרות של התעשייה הישראלית, שכתוצאה ממנה יצאה תוכנית נטו תעשיה. אנחנו למעשה לחצנו על הממשלה להקים את הוועדה. תאמין לי, שאף אחד לא רצה אותה. היה לנו קשה למשל לאלץ את הוועדה לקבוע יעדים. בכל אחת מהמדינות המובילות בתעשייה תראה שיש יעדים: יעדים של צמיחת התעשייה, יעדים של גידול הפיריון. אצלנו האוצר לא רצה לשים יעדים. בסוף נקבע יעד של "הפחתת פער הפיריון".

"אנחנו רצינו לשים יעדים יותר נשכניים. למשל אם היינו שמים יעד של גידול התוצר התעשייתי, אז אתה מכריח להתמודד עם כלים אפקטיביים לא רק סיסמאות. ובעיקר עם מדידה של הביצועים. אני חושב שמה שאתה לא מודד בסוף אין לך. הנקודה היא הרצון האמיתי להתמודד ולשאת בתוצאות. זאת מלחמה ארוכה, כי אתה מבין שלא בשנה עושים שינויים. צריכים פה ראייה אסטרטגית ונכונות למשהו שהתוצאה שלו לא תהיה בזמנך".