המדינה מציעה מענקים למפעלים והפעם כדאי להם לקחת

מאת דני לרר*        פורסם: 12.4.2019
המדינה נותנת – המפעלים לא לוקחים. לפני כשנתיים פרסם משרד הכלכלה והתעשייה תכנית אסטרטגית להתייעלות ושיפור מצב התעשייה המסורתית בישראל למול התחרות בעולם. כחלק מהתכנית, הציע המשרד מענקים כספיים בשווי עשרות מיליוני שקלים למפעלים המעוניינים לשדרג את מערך הייצור ולהעלות את הפריון שלהם.
זאת בשני מסלולים עיקריים: העלאת הפריון בתעשייה – מענק כספי של עד 30% ועד 3 מיליון שקל למפעלים באזורי עדיפות לאומית וירושלים בעבור העלאת מדדי הפריון וייעול תהליכי הייצור.
הטמעת טכנולוגיות ייצור מתקדם – מענק כספי של עד 30% ועד 1.5 מיליון שקל למפעלים בכל רחבי הארץ, בעבור רכישת והטמעת טכנולוגיות ייצור מתקדמות. למרות שמדובר במענקים משמעותיים עבור מגוון רחב של השקעות - מפעלים רבים לא הגישו בקשות וחלק גדול מהמענקים כלל לא נוצל.
אבל הפעם המצב שונה. התכניות שמציע משרד הכלכלה והתעשייה נותנות סוף סוף פתרון לכל אותם מפעלים שלא קיבלו מענה בתכניות הקודמות. אותם מפעלים שעד כה לא עמדו בתנאי הסף לקבלת הטבות ומענקים, כמו מפעלים שאינם מייצאים ומפעלים שלא נמצאים באזורי פיתוח א'; לרבות מפעלים שממוקמים באזורי המרכז, השרון והערים הגדולות, מפעלים שמייצרים לשוק המקומי ומפעלים שמייצאים בהיקפים נמוכים. 

מקו ייצור אחד – לדחיפת השוק כולו. מעבר לכך, התכניות החדשות באות לשרת מטרה ברורה יותר – לעודד התייעלות ועלייה בפריון התעשייתי במשק כולו.
נכון לימים אלו, הפריון בתעשייה הישראלית נמוך משמעותית ביחס לנתוני ה-OECD, בעיקר כאשר מדובר על התעשייה המסורתית. גם ב-2019 אנו עדים למפעלים וחברות שפועלים בטכנולוגיות ומתודות מיושנות, לעיתים ממש ברמה של "תקופת האבן". 
משרד הכלכלה והתעשייה פרסם הקצאות חדשות ומציע למפעלים ברחבי הארץ מענקים כספיים בשווי עשרות מיליוני שקלים. מה מטרת המענקים וכיצד המסלולים החדשים שונים מאלו שהכרנו בעבר? וגם: למה המפעלים לא לוקחים את הכסף ומדוע הפעם דווקא ממש כדאי להם? הנה כמה תשובות וטיפים חשובים.
בין מודעות, לאכזבה - לתקווה. ניתן לומר כי הסיבה לכך נעוצה בין ניסיון עבר מאכזב לבין חוסר המודעות של המפעלים בדבר המסלולים החדשים. ויש לכך סיבה טובה, כמובן. בעבר, התכניות היחידות עבור מפעלי תעשייה נכללו בחוק עידוד השקעות הון והופנו באופן ספציפי למפעלים שעוסקים בייצוא באזורי פיתוח א' מאחר שהיו אלה האופציות היחידות, גם מפעלים שלא עסקו בייצוא ניסו את מזלם, אבל חלקם לא הצליחו לעמוד בדרישה להציג 25% ייצוא. במקרים מסוימים, המפעלים עשו את מיטב המאמצים ואף הצליחו לייצא באופן חלקי, 10% או 15%, אך לא יותר מזה – וכך קיבלו מענקים שלבסוף נאלצו להחזיר. מה שנקרא, רבה העלות על התועלת. 
דני לרר                                צילום: BDO
על כן, מטרת התכניות היא להגביר את כושר התחרות של המשק כולו, על ידי דחיפת המפעלים קדימה אל עבר התייעלות תהליכית וטכנולוגית. נכון, זהו תהליך של "חינוך שוק" והוא צפוי לקחת זמן, אולם בעבודה חכמה ונכונה הוא בהחלט אפשרי – הן ברמת השוק כולו ובמיוחד ברמה הנקודתית של כל מפעל וקו ייצור. להתחיל בקטן, כל פעם קו ייצור אחד, ולאט לאט לדחוף את התעשייה כולה לעמידה בסטנדרטים בין לאומיים.

הסטנדרט הבין לאומי והמחסור בכוח אדם. אם נבחן את עמדת התעשיות המסורתיות כיום, הרי שהעולם זונח את אסטרטגיות הייצור במסות גדולות (Mass Production), ועובר לייצור של כמויות קטנות במגוון מוצרים גדול יותר; במקום ייצור אחיד להמונים, חתירה לגמישות גבוהה יותר והתאמה ללקוח. תהליך זה יכול להתאפשר רק באמצעות מעבר לכלי אוטומציה, אחרת עלויות הייצור וכוח האדם יהיו גבוהות ובלתי ישימות. 
הצורך במעבר של המפעלים לטכנולוגיות ייצור מתקדם נעוץ גם במחסור התמידי בכוח אדם. גם בעולם, מרבית המפעלים נתקלים בקושי הולך וגובר בגיוס עובדים, בפרט למשמרות השנייה והשלישית. עם זאת, המצב בישראל קשה אף יותר. אם בעבר יכלו המפעלים להסתמך על כוח העבודה המקצועי שהגיע עם העלייה הרוסית בשנות ה-90, בכללו כמות אדירה של אמני תעשייה מיומנים, הרי שהיום הם בתהליך יציאה לפנסיה ואין להם תחליף. אין כמעט בתי ספר מקצועיים ואין עובדים מיומנים מספיק בכדי לאייש את היקף המשרות הנדרש.

מציעים סיוע משמעותי ומותאם מציאות. הבנת המצב הקיים, ובפרט המחסור בכוח אדם, מתבטאת היטב במסלולים החדשים של משרד הכלכלה והתעשייה. הם ממוקדים לתכניות שנועדו לשדרג את מערך הייצור במגוון רחב של דרכים ואף מעודדות התייעלות גם של כוח האדם; כמו מעבר לכלי אוטומציה על חשבון כמות העובדים, שכירת עובדים יקרים יותר להפעלת מיכון מתקדם, השקעה בהכשרות מקצועיות לפיתוח ההון האנושי ועוד. באופן דומה, התכניות מייעדות סעיפי סיוע בעבור השקעות "רכות", בגובה של  15-20% ועד 2 מיליון ₪  בכלל זה שכירת שירותי ייעוץ מקצועיים, שמטרתם לעזור למפעלים לבנות תכניות תפעוליות מאוזנות וליישם אותן באופן איכותי. היבט חשוב במיוחד, מאחר שקבלת המענקים מותנית הפעם בהגשת תכניות ע"י יועץ מקצועי, בעל ניסיון רחב בביצוע השקעות במיכון ובעמידה של המפעל ביעדים שהוגדרו מראש.
אם כן, מדובר במסלולים שמהווים הזדמנות איכותית ומצוינת עבור מפעלי תעשייה, ואם גם אתם רוצים לייעל את תהליכי הייצור שלכם ולהתקדם לסטנדרט הבינלאומי – הנה כמה טיפים שיסייעו לכם בכך.

כך תתעלו את המענקים בחוכמה. חשוב שתביטו על התמונה כולה ולא תסתנוורו מ"הכסף הגדול" המוצע לכם - זכרו כי המטרה היא לא להגדיל את ההכנסה הנקודתית, אלא לשפר את הביצועים העסקיים לטווח הארוך. לכן, מוטב לפנות ליועצים המקצועיים לבחינת תהליכי הייצור במפעל ולאתר פעילויות, בהם ניתן בביצוע השקעות "חכמות" להגיע לגידול מהותי בפריון. כדאי להתחיל בקטן כדי להגיע לתוצאות גדולות; להתחיל בקו ייצור אחד, ולראות איך ניתן לייעל אותו בחוכמה ובאופן מאוזן ביחס ליתר שרשרת האספקה. לוודא שהמכונה מתאימה, שנשמר האיזון למול הקווים האחרים ובכלל, שההשקעה שבחרנו אכן פותרת את הגורמים המעכבים. הרי אם נכפיל את הייצור אבל קו האריזה לא יעמוד בכך, צוואר הבקבוק רק יזוז מנקודה אחת לאחרת והמפעל יישאר לעמוד במקום – או גרוע מכך, ילך שני צעדים אחורה.

בכדי לעשות זאת, וודאו שאתם מנצלים היטב את תנאי המסלולים, שכאמור מעודדים ביצוע השקעות חכמות; הם מאפשרים לכם לנתב חלק מהמענק לשכירת שירותי ייעוץ, הן בליווי להכנת התכנית והן בליווי ליישומה. מדובר בכלי משמעותי שיאפשר לכם להיוועץ במומחים לשם ניתוח המצב הקיים, תכנון איכותי של ההשקעות והגדרה אפקטיבית של יעדים, כמו גם בהטמעה ויישום של התכנית באופן שיישמר את האיזון התהליכי ויוביל אתכם למימוש התוצאות שהגדרתם.

---

דני לרר הוא מנהל שותף ב-BDO Operational Excellence