בזכות הקורונה. באדיבות סו-פאד

מחקר של חברת הייעוץ מקינזי, בחן לא מכבר למעלה מ-2,000 פעילויות עבודה וכימת את הכדאיות הטכנית של אוטומציה של כל אחת מהן. המחקר גילה שגם אם עיסוקים שלמים אינם יכולים להיות אוטומטיים, האוטומציה החלקית (שבה רק חלק מהפעילויות המרכיבות עיסוק או מקצוע הן אוטומטיות) תשפיע כמעט על כל העיסוקים במידה רבה יותר, או פחות. חוקרי מקינזי העריכו כי בהרבה מהמקרים ניתן לראות שהרובוטים והאוטומציה לא יחליפו  לחלוטין עובדים אנושיים, אלא רק ייקחו מקטעים מסוימים מתהליך הייצור, או ההפצה. ״בעוד חלק נרחב מה׳מיקרו פעולות׳ שעושה כל עובד אכן יכולות להיות מוחלפות ע"י מכונה, ברוב המקרים עדיין נדרש עובד אנושי בסביבה, לקבל החלטות, לפקח או לעשות פעולות שדורשות יכולות חשיבה מורכבות  יותר״.

חוקרי מקינזי העריכו כי בעתיד הלא רחוק, רוב המקצועות ישתנו, ויותר אנשים יצטרכו לעבוד עם טכנולוגיה. מקצועות רבים שכיום אינה טכנולוגיים בכלל יהפכו לטכנולוגים למחצה, וידרשו מהעובדים בהם יכולות טכניות חדשות. עובדים מיומנים ברמה גבוהה שעובדים עם טכנולוגיה ירוויחו. הדו"ח מגלה כי העבודות הפיזיות הצפויות (כמו פסי ייצור) הן אכן המתאימות ביותר לעבור אוטומטיזציה, אך לצידן גם עיבוד ואיסוף מידע. גם במקצועות יצירתיים, 18% מהפעולות יכולות לעבור אוטומטיזציה ו-9% מהפעולות בתפקידי ניהול. ״במקרים רבים, גם אם האוטומציה אפשרית, ייתכן שאיננה כדאית מבחינה שיקולים פשוטים של עלות ותועלת״. דוח מקינזי מצביע על כך שעד 2055 יכולות חצי מהעבודות בעולם לעבור תהליך אוטומטיזציה, אך בהתאם לנסיבות אלה יכול הדבר לקחת גם 20 שנה יותר.

מעבר לכל, עם קורונה ובלי קורונה, צריך עדיין לקחת בחשבון שהשגת תוצאות עקביות ואיכותיות במשימות מסוכנות, משעממות, מתישות וחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב, היא אתגר מורכב עבור עובדים אנושיים. לעתים קרובות, משימות אלה כרוכות בעבודה במגוון מצבים, כיוונים וגבהים מרובים, והן דורשות הפעלת כוח שמשתנה תדיר. בנוסף, עבודות אלה הן חוזרות ונשנות ולא ממש ארגונומיות, במיוחד כאשר העובדים מתבקשים לטפל בכלים מגושמים וכבדים כדי לטפל כיאות בברגים ובאומים במהלך העבודה על פס הייצור. בקיצור: לא ממש משאת נפשו של העובד המצוי במפעל.

הקובוטים מציעים למעשה את אותם יתרונות שסיפקו הרובוטים המסורתיים. הם יכולים לבצע, ובשמחה רבה, את כל העבודות המלוכלכות, המסוכנות והחוזרות על עצמן, כשהם מסוגלים לשפר את איכויות המוצרים בהם הם מטפלים ולהעלות משמעותית את התפוקה. בתמורה ליכולות ההעמסה המוגבלות של הקובוטים, בהשוואה לרובוטים של פעם, הם מציעים ליצרנים כמה וכמה יתרונות שהרובוטים המסורתיים לא מספקים.

התכונה הבולטת מעל פני השאר היא העובדה שקובוטים  נועדו לעבוד ׳כתף אל כתף׳ עם בני אדם, בלי מחיצות, גדרות ושאר אמצעי הגנה. תודות לתכנון הייחודי, הקובוטים אינם דורשים כלובים משוריינים, או תכנונים מחדש של סביבת העבודה האנושית. הם גם לא תופסים יותר מדי שטח רצפה ולא פחות חשוב, במרבית המקרים ניתן להטמיעם ב׳שטח׳ על פס הייצור בחצי מהזמן שייקח להטמיע רובוט מסורתי – עם עלויות התקנה נמוכות משמעותית.

עם ההתקדמות באלגוריתמים של הבינה המלאכותית, הקובוטים אף יכולים ללמוד תוך כדי עבודה. כך לדוגמה, לעתים מספיק שעובד "תכנת" את הקובוט שמיועד לעבוד לצידו, פשוט על ידי הנעת זרועו בסדר הפעולות הנדרש לביצוע משימה מסוימת. הקובוט יזכור את התנועות ואת ההנחיות והוא יכול לחזור עליהן באופן עצמאי, ללא שימוש בכל קידוד או תכנות מחדש בדרך. על ידי הצמצום בצורך בהכשרה פורמלית בתכנות או ברובוטיקה, היכולות הללו של הקובוטים משטחים את עקומת הלמידה הנדרשת ומצמצמים את הפערים בכישורים להפעלת קובוטים. למותר לציין שברגע שמעבירים את הקובוט למשימה חדשה, נחסך זמן, מאמצים ועלויות שבהתאמתו למשימה החדשה.

בראייה הכוללת, פתרון של בעיה דוגמת משבר העובדים החסרים לתעשייה מחייבת המצאה מחדש של העבודה וסביבת העבודה שמשלבת טכנולוגיה חדשה. בנוסף לקיצוץ בעלויות וייעול התפוקה והייצור, שילוב של אוטומציה שיתופית משפר משמעותית את חווית העבודה בתעשייה ובייצור ויוצר ערך מוסף ללקוחות. הציוות הזה של אדם/מכונה שמביאים איתם הקובוטים, הוא צעד הכרחי (ונכון) במשוואה החדשה של התעשייה העכשווית וקל לדמיין שהמפעל של עוד עשור ייראה שונה מהמפעל של היום.